כמה מילים על פיצה

חוויה מיוחדת שמצריכה פוסט מיוחד על - פיצה. בעיר pasche בפיצריה הנקראת bas&co.
אבל עוד לפני שמגיעים לפיצריה יש לעלות במעלה המדרגות אל רחוב שנבנה על ההר.

נכנסים
בפנים אב ובנו שאינם יודעים מילה באנגלית, אבל חביבים מאין כמותם. ושתי בחורות מקסימות - הן דווקא יודעות אנגלית. קודם בירה מתוצרת ביתית וקרוסטיני עם סלט עגבניות וממרח כמהין.
אחר כך ההיסטוריה של הפיצה -
את הפיצה הראשונה מסתבר הכינו במאה השישית לפני הספריה במסופוטמיה, מים וקמח. אבל אף אחד לא אכל את זה. במאה ה-19 בעיר נאפולי חזרו להכין את הבצק הפעם בתוספת שמרים. אבל זה היה אוכל של עניים (לכן פיצה נאפוליטנה). פעם באה לביקור המלכה מרגריטה והכינו לה פיצה, אחר כך גם קראו לפיצה על שמה, ומכאן פיצה מרגריטה. הפיצה תמיד בצבעי איטליה, הלבן למוצרלה, הירוק לבזיליקום והאדום לרוטב העגבניות.
אחרי שיעור היסטוריה, שיעור בהכנת פיצות.
לאופים אין סודות, הסוד היחיד הוא התשוקה לפיצה
חוץ מתשוקה להכנת פיצה, עוד דרושים:
ליטר מים
1800 גרם קמח
20 גרם שמרים טבעיים
14 גרם מלח
30 גרם שמן זית
מערבבים את כל החומרים

ולשים מהר, כדי לחמם את הבצק

אם לא לשים מהר האופה צועק
הכמות הזו מספיקה לארבע פיצות
מסתבר שבצק טוב צריך לתפוח שבוע עד 10 ימים בטמפרטורה של 0 מעלות
אחרי 10 ימים הבצק מריח מדהים ומוכן לעבודה

מתחילים לפתוח את הבצק בקצות האצבעות
ממשיכים ביד אחת

ולאחר מכן בשתי ידיים

לא שוכחים להעיף את הבצק באויר

והנה הסוד הגדול בהעפת הבצק -
כולה כדי להעיף ממנו את הקמח
את הרוטב שופכים במרכז הפיצה ומסובבים כלפי הקצוות, לא שוכחים לשמור על קצוות ריקים, שם נמצא הטעם האמיתי של הבצק.

עלה בזיליקום במרכז הפיצה
מעט מוצרלה מעל
ולתנור האבנים. החום מטורף, ויש לסובב את הפיצה אבל לא להזיז מהנקודה בה היא נמצאת.
אחרי שהשוליים נאפו מוציאים, מדובר בעניין של דקות.

יוצאת פיצה חמה, טעימה ובעיקר הח- ו -ו-י-ה!!!

אם אתם בסביבה - אל תפספסו